היה היה גרעין קטן, הוא היה מלא בחיות וברעננות ואצר בתוכו שפע כח לגדול ולשגשג.

הוא ידע את זה וציפה בסקרנות ובהתרגשות לראות מה יצמח ממנו.



אבל אז התחיל הגרעין הקטן לשמוע קולות מחלישים:

אתה חלש

אתה עלוב

אתה לא תצליח

חבל לנסות

זה מידי קשה לך

הקולות כיסו את הגרעין בשכבות מחניקות של עפר וחסמו לו את הדרך.

שנים ארוכות האמין הגרעין, ואיבד את הרצון שלו. הוא היה כלוא בגוש העפר, כמעט חסר חיים.

עד שיום אחד שלח לו ה' טיפות טובות של גשם להעיר אותו מעלפונו.

הטיפה הראשונה דפקה מבחוץ והגרעין פקח עיניים וקרא "הי, מה קרה לי? לא שמתי לב שהתכסיתי בכ"כ הרבה שכבות, הן ממש מכבידות עלי"

הטיפה השניה שאלה אותו "מה אתה מרגיש גרעין קטן, מה טמון בך?"

הטיפה השלישית הבקיעה לו דרך "יש בך כוחות, נסה לחוש בהם"

הטיפה הרביעית בררה "האם מוכרח להיות שהקולות צדקו? אולי אתה יכול לבחור מחדש"

הטיפה החמישית ליטפה והפצירה "האמנם אתה מוכן לוותר על השיה והסיפוק?"

הטיפה השישית הרגיעה "אל תפחד מהסכנות שבחוץ, אתה יכול למצוא את השילוב הנכון לך בין גבול לחופשיות"

הטיפה השביעית שרטטה בפניו חזון קסום, איך הוא עשוי להראות אם יתחבר לכוח שבו ויוציא אותו אל הפועל

והטיפה השמינית נגעה ישר בגרעין ולחשה "קום, התעורר, מספיק שכבת כאן כלוא וחנוק. הגיע הזמן לצאת ולפרוח"

והגרעין, תחילה בהיסוס ואז בביטחון הולך וגובר,שלח גבעול ירוק והתחיל ללבלב.



סיפור מפרי יצירתה של נאוה